גלעדי ואח' נ' חיננית אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית חקלאית ותעשייתית בע"מ

החלטה

ביום 6/12/10 ניתן על ידי פס"ד, לאחר שבקשות קודמות לתיתו, לא נעתרו בחיוב, ע"י כב' השופטת קרן אניספלד, בהחלטותיה מיום 18/11/2010 ומיום 25/11/2010.

ביום 27/12/10, הוגשה בקשת הנתבעת, לביטול פסה"ד האמור מעלה.

הבקשה מנומקת "בטעות שבהיסח הדעת" ובהימצאן של "טענות הגנה טובות".

את התצהיר התומך בבקשה, הגיש ב"כ הנתבעת. הוא תולה את האחור בהגשת כתב ההגנה, בנימוקים הנ"ל, ומוסיף כי כך אירע, לא תוך זלזול בביהמ"ש ובצד שכנגד; "וזאת בשל ניהול תיק עם בנם של המשיבים שגם הוא הגיש תביעה כנגד המבקשת".

ב"כ הנתבעת, כך בתצהירו, חשב בטעות, כי כתב ההגנה מטעם המבקשת הוגש, אך בשל טעות משרדית הסתבר, כי לא כך היה.

עוד מוצהר, כי למבקשת טענות הגנה טובות, וכי אם לא יבוטל פסק הדין, "...המשיבים יהיו בבחינת חוטא יוצא נשכר..."

לבקשה צורף כתב הגנה עטור בביטויים ערכיים ביחס לתביעה ולתובעים, המוצגים כמסלפי עובדות וכפועלים בחוסר תום לב, לאחר שזה מכבר מיצו התובעים את כל ההליכים האפשריים, וכי אין מדובר כלל בכתב תביעה אלא ב"כתב הכפשות".

כתב ההגנה סוקר השתלשלות עניינים שראשיתה בשנת 2005 וסופה אף על פי כתב התביעה, טרם בא לעולמנו.

ביום 28/12/10 ניתנה החלטה בבקשה לביטול פסק דין, ע"י כב' השופטת קרן אניספלד, המזמינה את תשובת המשיבים/התובעים, עד ליום 17/1/11. זו הומצאה, באמצעות פקס, לב"כ התובעים ביום 29/12/10, שעה 00:42.

ביום 19/1/11, הגישה הנתבעת/המבקשת "בקשה בהולה למתן החלטה בהעדר תגובה".

שלא בהלימה למועד הנקוב בהחלטת ביהמ"ש, תשובת התובעים הוגשה ביום 24/1/11 (באיחור).

מובעת בה התנגדותם לבקשה והיא מציינת, בין היתר:

"...אכן, בתי המשפט...מאפשרים תיקון "תקלות טכניות" כגון העדר כתב הגנה, ברם חריגים לכך מקרים בהם המחדל אינו בשל תקלה טכנית אלא תוצאת זלזול או ניסיון של בעל המחדל להפיק יתרון "ורווח" ממחדלו, כפי שהדברים הינם כאן..."

התשובה, כמו כתב ההגנה, אף היא עטורה בביטויים ערכיים.

דומה, כי ברקע תיק זה נטושה מחלוקת עזה, החורגת מתחום הדיון הנוכחי. היא באה לידי ביטויה, בהתנסחותם של שני הצדדים, בחלק מן הכתבים. ציינתי זאת, במורת רוח.

התובעים מציינים, כי כתב התביעה הומצא לנתבעת ביום 15/8/10 וכי ניתנה הסכמתם לארכה לצורך הגשת כתב הגנה, (צורפו לכך סימוכין נאותים), עד ליום 31/10/10.

עד חלוף פרק זמן בן כ-4 וחצי חודשים, ביום 30/12/10, לא זכו ל"תגובה כלשהי" מצד הנתבעת.

התובעים סבורים, כי אין מדובר כלל בטעות שבהיסח הדעת, כי אם בסחבת מכוונת העולה כדי פגימה במהות ובכללי הצדק.

התובעים מציינים, כי במקביל "להמתנת" הנתבעים ופרקליטם, להגשת כתב הגנה, מתנהל תיק הוכחות בין בנם של התובעים ואשתו, בו התובעים הינם בן התובעים ואשתו ובו הנתבעת – היא הנתבעת בתיק זה.